יום שני, 9 באפריל 2012

ילדה בימי הביניים - עדן בראון ודניאלה מלסה.

5/7/1125
יומני היקר . שמי הוא אסתר . אני חיה באירופה . היום אני חוגגת יום-הולדת . עד לא לפני כמה שעות הייתי בת 8 , והיום אני בת 9 . אני בת לאדונים מאוד מכובדים ועשירים . החלום שלי הוא להיות גבירה מכובדת , יפה ועשירה ולהתחתן עם אביר .
היום הוא יום ראשון , מה שאומר שהיום הולכים לכנסייה . אני אוהבת ללכת לכנסייה משום ששם אני יכולה לפגוש את חברתי הטובה לוסי . היא בת 9 . בדיוק כמוני .יש לנו הרבה מאפיינים משותפים , ולמען האמת , אנחנו די דומות . שנינו קת'וליות. אנחנו דומות מראה - שיער בלונדיני ועיניים אפורות .היינו יכולות להיות אחיות . אני והיא מכירות מגיל קטן . הוריה הם הואסלים של הוריי . אני נפגשת איתה במרחק של כ-5 מטרים מאדמת הוריי ואנחנו הולכות יחד לכנסייה . בדרך אנו עוברות ליד בית המכסה , שם כל הילדים היתומים נמצאים . לדעתי , זה מזעזע , ילדים מחוץ לנישואין . אני לא יכולה להעלות בראשי דבר שכזה . כשמסתכלים על הילדים היתומים , רואים את הסבל והכאב שלהם . יש שם הרבה ילדים חולים , מאחר וסביר להניח שלא קיבלו חלב אם בילדותם . אמא שלי לא הניקה אותי , היא שלחה אותי לביתה של מיינקת , קרוב לביתינו . אבל יש הבדל בין המיינקת שאני הלכתי אליה לבין המיינקת שהיתומים הלכו אליה . אני שקועה במחשבה על עבר הילדים האומללים , עד שטלטול קטן בכתפי מעיר אותי . "אסתר , תראי !"קוראת לוסי בקולה העדין . היא מצביעה אל עבר פרח שן-הארי, הפרח האהוב עליי . אני מרימה אותו לידי ומרחרחת אותו . הריח מתוק . "יש כאן הרבה כאלה ."אני אומרת . אני ניגשת לאחד אחר , קוטפת אותו בזריזות , ומניחה אותו בידיה של לוסי . "תודה רבה ." היא אומרת כשחיוך רחב נמרח על פניה . אנחנו ממשיכות בדרכינו עד שאנחנו מגיעות לפתח הכנסיה ."תשמרי לי מקום !"אני קוראת . ההנהון הקטן בראשה , מוסר כי היא שמעה אותי .כמו תמיד , אני והיא מתיישבות זו ליד זו ומקשיבות לדברי הכומר . לאחר כשעתיים , כולם קמים בבת אחת וההמולה מציפה את שטח הכנסייה . אני נדחקת בין האנשים ההומים , כשידה של לוסי אוחזת בשלי . אני מחפשת את הוריי , והם עומדים של ומדברים עם אחד הואסלים . אני מושכת בקצה שמלתה של אימי . "אמא , לוסי יכולה לבוא לשחק איתי ?" זה נראה כאילו היא בכלל לא הקשיבה לדברי , ופשוט פולטת "כן" , רק כדי שאעזוב אותה לנפשה .אנחנו יוצאות מן הכנסייה והולכות יחדיו אל אדמתי . אנחנו משחקות יחדיו עד שעת ערב מאוחרת והיא חוזרת לביתה . מאחר ואנחנו לא משחקות הרבה ביחד , זאת הייתה מתנה מצוינת ליום הולדתי . ללא ספק , זה היה יום מיוחד במינו , יום הולדת שמח .

ביבליוגרפיה -

___________________________________________________________________________________


מגישות : עדן בר-און וניאלה מלסה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.